אמונות

לא מזמן נפגשתי עם ידיד, שבשנות העשרים והשלושים שלו עבד עבור אחת מחברות הטכנולוגיה הגדולות בישראל, חברה בינלאומית. לאחר שסיים (לא בדיוק מרצונו) את עבודתו שם, לקראת סוף שנות השלושים שלו, עבד במשך כמה שנים בעוד כמה חברות, אבל לא ממש הצליח להתייצב במקום אחד ופערי הזמן בין מקום עבודה אחד למשנהו הלכו וגדלו והעיקו על פרנסתו.

בין השאר, הוא נתן גם את הטיעון הידוע, שמקומות העבודה מחפשים עובדים, שהם מחצית מגילו וממשכורתו. צעירים הם בעלי אנרגיות ויכולת לעבוד שעות רבות.

אם אתה בן ארבעים ומעלה, והולך לראיונות עבודה כשאתה מאמין בטיעון הזה, אתה משדר מראש שזה אבוד וזה מזיק לריאיון שלך.

אין לך מושג מה עובר בראש למראיינים, למעסיקים. אני פוגשת מעסיקים, ויש להם הרבה תלונות על העובדים הצעירים.

לגיל יש כוח – בחור בן 22 לא מגיע עם ביטחון, ניסיון, מיומנויות וידע לריאיון. ברור שבחור שעבר את גיל ה-30 מזמן, יכול להביא איכויות כאלה למקום עבודה. השאלה היא איך הוא משווק את עצמו.

אם תגיעו לכתיבה עם אמונות מכשילות, עם אמונות לא מבוססות על מה חושבים עליכם, על המוצר שלכם ועל השרות שאתם משווקים, זה ישתקף בכתיבה ואתם תירו לעצמכם ברגל.

עיצמו עיניים בחדר שקט, נישמו שלוש נשימות עמוקות ואיטיות והגידו לעצמכם שלושה משפטים טובים ומחזקים על עצמכם. משפטים שאתם בחרתם ומשקפים את הדברים הטובים שאתם חושבים על עצמכם. זה יכול להיות "אני אבא טוב כי ישבתי עם הילדה שלי אתמול בשעת ההשכבה" או "אני עובד מעולה, כי אני מתכנן לפני שאני מתחיל לעבוד" או "אני ביצועיסט מעולה וחסכתי כבר המון כסף ללקוחות".